רש"י על סוטה ז׳

1 לא שכיחא - ולא מסקי אינשי אדעתייהו למחשדינהו לטהורות בהכי והא דשני לעיל לר' שמעון מדזכות לא תלה עדים נמי לא תלו משום דאכתי לא הוה קיימא לן דרשא דהאי קרא:

2 מתני' שמא יבא עליה בדרך - שצריך להשקותה בירושלים בב"ד הגדול כדלקמן:

3 נאמן עליה - שלא יבא:

4 גמ' לא שנו - הא דתנן בקידושין אבל אשה מתייחדת עם שני אנשים:

5 שמא יצטרך כו' - הכא נמי הואיל ושניהם אסורין בה לא סגי בתרי שמא יצטרך הבעל או שליח ב"ד לנקביו כו':

6 דליהוי עליה סהדי - אם יבא עליה יעידו עליו לב"ד הגדול ולא ישקוה:

7 ל"ש - דאשה מתייחדת עם שני אנשים:

8 והוציאוה עשרה - לאשת איש חוץ לעיר במטה בחזקת מתה לקלקל עמה:

9 דידעי לאתרויי ביה - ולומר לו מן התורה כשאין האיש מנוקה מעון שבא עליה משנאסרה עליו אין המים בודקין את אשתו:

10 בעלה נאמן עליה - ואין צריך להעמיד עדים אצלו:

11 סוטה שהיא בלאו - דלא יוכל בעלה הראשון וגו' דאמרינן ביבמות בפ"ק דף יא: מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה:

12 והיא הנותנת - המדה הזאת שהבאת ראיה לדבריך היא הנותנת את הדין שאנו אומרים שצריך עדים:

13 נדה שהיא בכרת - חמורה עליו ואינו בא עליה:

14 שכן יש לה היתר - לכשתטהר לפיכך אין יצרו תוקפו שמובטח הוא לאחר זמן:

15 שאין לה היתר - אם תמצא טמאה ולפיכך לבו רודף אחריה:

16 גנובים - כלומר דבר האסור לו יצרו רודף אחריו:

17 ופרכוה - כדאמר שכן יש לה היתר:

18 היינו ת"ק - דברייתא:

19 אבל אמרו - לר' יהודה לית ליה:

20 מתני' ומאיימין עליה - שתהא מודה:

21 על עדי נפשות - כדאמרינן בסנהדרין הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות כו' בפרק אחד דיני ממונות סנהדרין דף לז.:

22 הרבה ילדות עושה - וגורם לנערה ילדה שתבא לידי קלקול ושמא אמת הדבר אל תביאי עצמך לידי מיתה מנוולת זו:

23 שכינים רעים - יודעים לפתות ומצויין לה תמיד:

24 שאינה כדאי לשומען - אינה ראויה לה שאומר לפניה דברי הודאות צדיקים הראשוני' אלא כדי שתודה על קלקולה כדאמרי' לקמן יהודה הודה ולא בוש:

25 שוברת כתובתה - כותבת שובר על כתובתה זניתי והפסדתי כתובתי ונותנת ביד בעלה שלא תתבענו לאחר זמן ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה:

26 לשער מזרח - שער החיצון שבו נכנסין להר הבית ומשם לשער נקנור הוא שער העליון שבחומה שבין עזרת ישראל לעזרת נשים:

27 ששם משקין את הסוטות - מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי חלל אותו השער מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בוהן ידו ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה בכרת לפיכך לא קדשו' שיוכל לעמוד בחלל השער שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה הרי הוא נפסל ביוצא לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה וביאת מקצת שרא רחמנא:

28 נקנור - אדם גדול היה והביא דלתות נחושת מאלכסנדריא של מצרים לאותו שער ונעשו בו נסים כדתנן בסדר יומא דף לז: ונקראו על שמו:

29 ששם משקין סוטות - דבעינן לפני ה' כדיליף לקמן:

30 ומטהרין את היולדות - לקמן מפרש מאי היא:

31 אוחז בבגדיה - בבית הצואר שלה:

32 אם נקרעו - אינו חושש:

33 ואם נפרמו - אינו חושש פרימה גדולה מקריעה שנקרעה לקרעים הרבה דמינציי"ר דימינציי"ר: לחתוך לחתיכות דקות, לקרוע לגזרים בלע"ז כמו האי דפרים סילקא שבת דף עד::

34 עד שמגלה את לבה - ולקמן יליף לה מקרא:

35 וסותר את שערה - מקליעתו ולקמן יליף לה:

36 וקטליאות - תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין:

37 חבל המצרי - עשוי מצורי דקל מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו:

38 וקושר למעלה מדדיה - כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ:

39 שלבה גס בה - כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים:

40 וכל הנשים מותרות לראותה - לקמן פריך והא תנא רישא כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו אנשים:

41 ונוסרו כל הנשים - מקרא הוא ביחזקאל:

42 גמ' מנא הני מילי - דבעיא ב"ד הגדול נהי דבירושלים בעינן להשקותה כדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' אבל ב"ד הגדול דהיינו שבעים ואחד מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה כדאמר בסנהדרין דף פו::

43 מה להלן - בזקן ממרא:

44 בשבעים ואחד - דכתיב דברים י״ז:י׳ מן המקום ההוא מקום מיוחד דהיינו לשכת הגזית שאפילו מצאן אבי פגי והמרה עליהן ילפינן מיניה דאין המראתו המראה סנהדרין דף יד::

45 עמדי על בורייך - היסמכי על נקיותיך:

46 קודם שנמחקה מגילה - כדי שלא ימחה השם מאיימין שלא לשתות ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין לשתות אם נקיה היא כדי להתירה לבעלה שלא תירא מן המים ותאמר טמאה אני והיא טהורה ותוציא לעז על עצמה ועל בניה:

47 בכתובים הראשונים - בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון הגדה זו דאשר חכמים יגידו ויודו על חטאם ולא כחדו עונם מאבותיהם ומי הם ראובן במעשה בלהה כדלקמן ויהודה במעשה תמר צדקה ממני:

48 להם לבדם נתנה הארץ - יהודה זכה למלכות בתוספת' דברכות פ"ד ראובן נטל חלק תחילה בארץ בעבר הירדן:

49 ולא עבר זר בתוכם - דרש רבי תנחומא אימתי לא עבר זר בתוכם כשבא משה לברכן:

50 יחי ראובן וזאת ליהודה - אין לך בברכת כל השבטים מתחלת וזאת חוץ מזו:

51 עצמותיו של יהודה מתגלגלין בארון - עצמות כל השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם שמות י״ג:י״ט עם עצמותיכם והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין וחטאתי לך כל הימים בראשית מ״ג:ט׳ אפי' לעולם הבא ומהכא נפקא לן מכות דף יא: נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא:

52 מי גרם לראובן שיודה - במעשה יצועי אביו:

53 יהודה - שהודה במעשה תמר וכן היה מסורת בידיהם ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה שהוא מתגלגל:

54 לשפא - למקום שנתקו משם כמו דשף מדוכתיה חולין דף מב::

55 למתיבתא - לישא וליתן עם שאר החכמים:

56 למשקל ומטרח - לישא וליתן:

57 ידיו רב לו - יהא לו נצחון לריב ריבו והאי דכתיב ידיו לשון מלחמה הוא מלחמתה של תורה:

58 אליבא דהילכתא - לא היה זוכה לומר דבר המתקבל:

59 מאן דמפריט חטאיה - לרבים נראה שאינו נכלם בדבר:

60 דלא ליחשדו אחוהי - שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם:

61 שמע מינה כותבין שובר - ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא דף קע: דקאמר רבי יהודה אין כותבין שובר אלא יקרעו את השטר דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן העכברים:

62 תני מקרעת - שטר כתובתה:

63 במקום שאין כותבין כתובה - אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה והתם כיון דלא אפשר מודי רבי יהודה שכותבין שובר דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו: